פסק-דין בתיק עת"מ 11830-08-10

בעתירה זו מבקשים העותרים להורות למשיב להעניק להם תעודת מסע ישראלית (להלן: " תמי"ל") ואשרות אינטר ויזה על מנת שיוכלו לצאת מישראל לחופשה ולשוב אליה בסיומה, מכוח הנהלים הקבועים בחוק.

העובדות:

1.         העותר 1, יליד 1979, נכנס לארץ ביום 06.10.05.

            ביום 17.08.09 ניתנה לעותר 1 אשרה לפי סעיף 2 (א) (5) ל חוק הכניסה לישראל, תשי"ב- 1952 (להלן: " החוק"), בתוקף עד לתאריך 22.11.10.

2.         העותר 2, יליד 1982, נכנס לארץ ביום 09.07.05.

            ביום 11.5.10 ניתנה לעותר 2 אשרה לפי סעיף 2 (א) (5) לחוק עד לתאריך 11.08.10.

3.         העותרים הכירו במתקן המשמורת ומזה מספר שנים עובדים ומתגוררים בתל אביב.

4.         ביום 06.06.10 רכשו העותרים כרטיסי טיסה לתאריכים 02.07.10 ועד                24.7.10.

            לטענת העותרים, לאחר שפנו למשיב נאמר להם בע"פ כי את התמי"ל יוכלו לקבל רק לאחר שישיגו מכתב מהשגרירות כי כניסתם תאושר, ובכל מקרה לא יקבלו אינטר ויזה.

5.         ביום 04.07.10 פנה ב"כ העותרים למשיב וביקש תמי"ל ואשרות אינטר ויזה עבורם מכוח נוהלי המשיב.

6.         ביום 27.07.10 השיב המשיב לבקשת העותרים כדלקמן:

            " עפ"י הנחיית המטה לפליט ללא מעמד של תושב ארעי המבקש תמי"ל

            יש להמציא מכתב מנציגות אותה מדינה אליה מתכוון לנסוע הפליט,

            המאשרת את כניסתו למדינה.

            במידה ויומצא המכתב הנ"ל יאושר לפליט תמי"ל לחצי שנה ללא אשרת כניסה" (נספח ט' לעתירה).

 7.        כנגד החלטה זו הגיש ב"כ העותרים ביום 05.08.10 את העתירה נשוא פסק דין זה.

8.         העותרים טוענים כי הם חיים ועובדים בישראל, וכל בקשתם היא "להתרענן בחופשה קצרה בחו"ל", וכי המשיב אינו מאפשר להם לעשות כן בניגוד לחוק החרות ולנוהלי המשיב.

לטענתם, יש לכבד את חירותם ואת חופש התנועה שלהם מכוח חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, ואמנות שונות החלות על ישראל.

עוד טוענים העותרים כי התנהלות המשיב היא בניגוד לנהלים, לא ניתן הסבר המניח את הדעת, והחלטתו לוקה בחוסר סבירות ובחוסר סמכות.